A HOUSE BY THE SEA

Light and horizon play together within the design of this home located on the mediterranean shore. The shining sun, a long wire thin line, and the blue of the sea serve as everlasting starting points that guide the architectural plan from a historic beginning to its current moment. Within this edifice resonates a rich history of architectural creation.

The vernacular of its design is embedded with western, modern principles, but also those of the Romans, that of the mandate period, and that of Israel today.

In the 1930s and 1940s it was the international style that reigned supreme and tens of thousands of buildings were made in its image, most of them in Tel Aviv and the rest split between Jerusalem and Haifa. The unique architectural style that eventually arose in Tel Aviv was a by product, among other things, of that imported by the students of German Bauhaus, which many Israeli architects had been schooled in.

The style gained acceptance in Israel for its universality, cleanness of design, functionality, and rejection of symmetry which appealed to the nascent nation’s desire to forge a new society while still remaining a part of the world.

Three main factors influenced the adaptation of global architecture in Israel.

The economic milieu popularized cheap materials such as silica bricks and white plaster exteriors that further emphasized the sun of the blue israeli sky.

The building upon empty, open land void of an urban context allowed for a new and iconic style of low rise buildings which stressed the horizontal.

The climate influenced the size of buildings’ openings and encouraged long exterior terraces  enclosed by so-called “apron walls” which directed the flow of air.

The language of design created through the terraces and balconies of Israeli architecture became themselves an icon of identity sharpened and perfected through reiteration. The balconies, horizontal handrails, and broad openings not only suited the desert climate but they provided a rich visual image without offending the style from which they were hewn.

Echoing within this home is the  style of international architecture. Alongside the functional, modern character of its design one feels the built-in masses, the asymmetry, and the dismantling of space all of which project upon its urban environs.

The outer, linear envelope of the building evokes both the international style of the moment while subverting it to its own purpose; protecting the building from overheating under a desert sun.

Not only do the windows soak in a resplendent view but they provide the comfort of technological developments, which have emerged in the last few decades. An example of this are the western-facing windows and doors who are shaded by a permanent frame allowing for the uninterrupted pleasure of those who peer through them. They act as a perfected detail of the exterior that innovatively frees the architect from the climatic restrictions.

In contrast to these frames, the southern windows are framed by thin, broad, metal lintel, creating an extra dimension from which to view the sea while simultaneously protecting the glass.

Then just as today the horizon which disappears into the expansive blue before us provides a sense of natural transformation. The details of the facade’s windows capture this very transformation through their observation of the surroundings. A life of comfort, organically promoted by the form of the building, resonates within the physical expression of its design.

אור ואופק משחקים יחדיו בעיצובו של הבית הממוקם לחופו של הים התיכון - שמש בוהקת, קו רקיע ארוך ומאוזן ותכול המים - נקודות המוצא הנצחיות של הנוף המקומי , מלוות את התכנון האדריכלי באגן הים התיכון משחר ההיסטוריה, מתהדהדות בו, ממוסגרות דרכו ומעצבות בו.

לצד הבנייה הוורנקולארית התקיימה לפרקים בנייה המעוגנת בעקרונות מערביים מאורגנים, כזו הייתה הבניה הרומית, כזו הייתה הבנייה המנדטורית וכזו הייתה הבנייה הישראלית.

בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת, שלט באאדריכלות הישראלית הסגנון הבין לאומי, עשרות אלפי מבנים נבנו בארץ בסגנון זה, מרביתם בתל אביב והאחרים בירושלים ובחיפה. מקורותיו של הסגנון הנטועים באדריכלות המודרניסטית עוצבו וחוברו לכדי שפה עיצובית יחודית בין היתר, בבית ספר הבאוהוס בגרמניה יובאו משם ארצה על ידי האדריכלים הישראלים שלמדו בו.

עקרונות הסגנון - פונקציונאליות, ניקיון עיצובי, העדר סימטריה ואוניברסליות, הקלו את קבלתו בארץ שתושביה שאפו לייצר חברה חדשה מחד ומאידך ראו עצמם כחלק מן העולם הגדול.

שלושה גורמים מקומיים השפיעו רבות על האדפטציה של הסגנון הבינלאומי בארץ ; התנאים הכלכליים - שייצרו אדריכלות צנועה ופונקציונאלית העשויה בחומרים פשוטים כלבני סיליקט וטיח לבן וינטראלי שהודגש והואר על ידי תכול השמיים והשמש הישראלית.

הבנייה על קרקעות ריקות ונעדרות קונטקסט אורבני - שאפשרה יצירתם של מבנים פלסטיים בעלי חזות אייקונית, נמוכי גובה ובשל כך גם בעלי קומפוזיציה המדגישה את האופקי.

ומלבדם תנאי האקלים -אשר השפיעו על גודל הפתחים, ותרגמו את הקוויות האופקית האופיינת לסגנון באמצעות מיסגורן של מרפסות ארוכות על ידי קירות ׳סינר׳ שהצלו אותן ואפשרו תנועת אוויר.

השפה העיצובית של המרפסות האופקיות, השתכללה וחודדה עד שהן הפכו לסימן זיהוי מרכזי של הסגנון ולא בכדי - המרפסות, המעקות האופקיים, ובהם פתחים אופקיים לא תאמו רק לתנאי האקלים והנוף הים תיכוני - הם גם אפשרו את העשרתה של החזית באמצעים פשוטים אשר לא חורגים מגבולות הסגנון.

עקרונות הסגנון הבינלאומי מהדהדים מתוך עיצובו של הבית במקרה דנן - לצד התכנון המודרניסטי והפונקציונאלי, מופיעים העבודה החופשית עם המאסות המבונות והקומפוזיצה המפורקת והבלתי מאוזנת המייצרת הצללה על אזורי החוץ.

חיפוי החזיתות באמצעות מעטפת קווית מחד מהווה ביטוי ישיר לשפה העיצובית הבין לאומית ומאידך משעתק אותה לתפקודיות שונה - שכבת חומר צפה ותלויה המצלה על המעטפת הישירה של המבנה ומונעת את התחממותה.

כמוה גם גודלם של הפתחים הפונים לנוף הנשקף - הם תולדה של ההתפתחויות הטכנולוגיות בעשורים האחרונים, המאפשרות את שכלולם של פרטי הבניין ומשחררות את המתכנן מרבים מהשיקולים אקלימיים - כך למשל, עוצבו הפתחים הפונים למערב כמסגרות נקיות לנוף הנשקף משוחררות מאמצעי הצללה קבועים בהתאם לרצון המשתמש.

לעומתם הפתחים הדרומיים מוסגרו במשקוף ברזל, דק ורחב דופן המונע את המגע הישיר של השמש עם פני הזכוכית ואגב כך מייצר מסגור נוסף של הנוף הניבט דרכם.

כמו אז , גם היום - קו האופק הארוך, המקומי, כמו עבר טרנספורמציה מהסביבה הטבעית, דרך פעולת המסגור ואל עיצוב החזית ופרטי הבניין והפנים ובאותו מהלך שב והוכיח כי תכנון אדריכלי הנובע מהתבוננות בקיים , לא רק מהדהד את ביטויו הפיזי בצורה אורגנית אלא בעיקר מאפשר את החיים בו בצורה נוחה ומקיימת.