Tel-Aviv house

Visitors to the Old North of Tel Aviv would be surprised should they stumble upon a small neighborhood of low-lying family homes possessing just one or two storeys each. These are the remaining relics of Israel’s early urbanism when the English garden city motif populated many of her towns.

It incorporated a rural aesthetic of red-tiled roofs, low construction and spacious, generous gardens - some buildings were constructed by the Ministry of Housing and others were enthusiastically encouraged by it. Their first inhabitants were often new immigrants and many were soon purchased by elites who saw in them the promise of comfortable lives and peaceful surroundings within an ever-growing city.

In the march of time, some were abandoned, neglected, and then rediscovered and renewed. Dense cities developed rapidly and intensively around them causing a sharp desire for these oases of comfortable family homes. Some remained unaltered - modest homes through which waft the romantic scents of their history. Others have been adapted to reflect the modern tastes and desired proportions of their current owners.

Unique is the advent of contiguously built homes - built from the start as linked units with a continuous appearance. Siamese twins bound together by visual and constructive obligations. Their development requires consideration and adjustment. Their environment seeks to preserve their values - their culture and history.

At first glance the clean, bright facade of the ------ home seems alien against the background of the neighborhood. Emphasizing its difference is the additional height of the home and its long, horizontal windows, hidden behind white iron lattice-work. These are in conversation, as it were, with the early international-style homes built in Tel Aviv, some of which displayed similar lattice-work that emulated freedom of form - rendered by indecipherable spatial division.

Viewing the home from the side reveals the preservation of the original slanted roof with its distinct romantic character. Now, however, the roof appears to be resting on the surrounding walls rendering its appearance so subtle it may even be missed. The end result of the side facade is an homage to the image of the “village home”.

A passage runs from the street straight through the entrance into the inner areas - exterior and interior - past and future - a home of modern proportions. The rear facade reveals a large, vitrine window unifying the home to the yard and pool. The passage through the storeys of inner rooms is formed by a floating bridge crossed by a staircase leading up to the roof.  There the bleached wood eaves stand out against the wall thinly coated with black cement, as if acquainting the architectural motifs of new and old, identity and exactitude that permeate the structure. Hence - inside and outside - two worlds - two cultural tales are intertwined within the existence of the structure, permitting its existence, breathing into it completely new life.

המבקר בצפונה הישן של העיר תל אביב, מופתע לגלות בלבו של הכרך שכונות מגורים של צמודי קרקע נמוכי קומה. אלו האחרונים מאפיינים את האורבזנים של ישראל בשנותיה הראשונות , עת דימוי עיר הגנים האנגלית נתן את אותותיו בעיצוב המרחב העירוני לאורכה ולרוחבה של הארץ.

ואכן ברבות מערי ישראל ניתן למצוא שכונות בעלות מאפיינים כפריים - גגות רעפים אדומים, בינוי נמוך ושטחי גינון נדיבים - בחלקן המבנים נבנו על ידי משרד השיכון ובחלקן בעידודו וברוחו, חלקן נולדו וחיו כשכונות משוכנים, בעיקר עולים חדשים, חלקן נקנו עוד טרם הקמתן על ידי האליטות המקומיות שראו בן הבטחה לסביבת חיים איכותית בתוך העיר.

ברבות השנים עבר חלקן של השכונות תהליכי נטישה, הזנחה והכרה מחודשת - הערים שהלכו והתפתחו סביבן קיבלו צביון אורבני אינטסיבי וגדוש. על רקע זה זהרו שכונות צמודי הקרקע כנכס נדל״ן נחשקים.

חלקם של אלו נשמר כביום הקמתם - בתים צנועים בעלי ניחוח רומנטי המספרים את סיפור תקופתם.

חלקם האחר עבר אדפטציה לסטנדרטי המגורים העכשווים כחליפה המותאמת למידות בעליה.

יחודית היא התפתחות של הבתים צמודי הדופן - אלו שנבנו מלכתחילה כיחידות צמודות בעלי חזות רציפה.

צמודים האחד לשני כתאומים סיאמים , קשורים זה לזה בעבותות של מחוייבות וויזואלית וקונסטרוקטיבית.

התפתחותם מחייבת התחשבות, מחייבת התאמה. סביבתם מבקשת לשמר את ערכיה, את סיפורה ההיסטורי והתרבותי.

במבט ראשון מתקבלת חזיתו הקדמית של הבית כגוף זר בנקיונו ובוהקו על רקע הבתים השכנים. תורמים לכך הגבהתו וכן השימוש בחלונות סרט ארכניים, המוסתרים מאחורי משרביית פח לבנה, אלו מתכתבים דווקא עם המבנים הבין לאומיים המוקדמים והשיכונים שנבנו בתל אביב , במאה הקודמת , אשר אופיינו , לעיתים, במשרביות מבונות ובניסיון לייצר חזית ׳חופשית׳ -  המתקבלת על ידי פתחים שמאחוריהם חלוקה חללית בלתי מפוענחת.

מבט על חזית הצד חושף בחירה ערכית בשימור צביונו המקורי של המבנה כבית בעל גג משופע בעל איכויות רומנטיות. אלא שגג הרעפים שבמתכונתו המקורית הודגש כמשטח הנח על קירות המעטפת - במקרה דנן נותן מוסתר עד כדי כך ששאלת קיומו נותרת פתוחה. הפריזמה המתקבלת במבט על חזית הצד - היא הומאז׳ פלסטי לדימוי ׳הבית הכפרי׳.

עם הכניסה , המעבר מבעד למעטפת החזית הפונה לרחוב , כמוהו כמעבר בין עולמות - חוץ ופנים, עבר ועתיד - בית מידות עיכשווי, חזיתו העורפית מציגה חלון ויטרינה במפתח מלא כלפי חצר ובה בריכה.

המעבר בין הקומות ואל החללים השונים, נעשה באמעות גשר הצופה אל החלל הציבורי ודרך גרם מדרגות המטפס עד עליית הגג . שם מרישי העץ המולבנים המודגשים לנוכח חיפוי הקירות בצמנט בורד כהה, כמו מסבירים את הפעולה האדריכלית המפגישה ישן וחדש על ידי זיהוי ודיוק קווי המתאר שלהם.

כך, חוץ ופנים, שני עולמות, שני סיפורים תרבותיים השלובים בסיפור חייו של מבנה, מאפשרים את קיומו, מחיים אותו, מחדשים את תוקפו.