The Art Collector Penthouse

This duplex sprawls across the two top floors of a Tel Aviv luxury tower. The refined schema of the duplex is arranged around the nucleus of a building containing four principal rings: the enclosure of the nucleus, corridors of movement, interior spaces, and the confinements of the building’s exterior.

Enveloping the nucleus is a capacious ring, holding within it various storage spaces, some of them exposed and others hidden under the cover of metal and blackened wood. Two materials, which are taken from separate worlds and forged together to create a grand and functional separation from the dark terrazzo floor underlying them. These three materials emphasize the execution of a clean design and develop a visual syntax constructed by unexpected unities and disunities.

This three-material structure has resonance with the works of interior design of the 1950s, which  emphasize design’s functional quality through architectural execution, in that it creates and covers simultaneously a bounty of hidden spaces within the clean planes of its walls. The structures renders a sense of holistic unison with the entire design of the home including the sub-spaces crafted by furniture selections and carpentry.

The wrapping of the nucleus indirectly introduces a cyclical movement which continues to the upperfloor by way of a skeletal metal staircase and grants the entire room a sense of  a museum visit with the homeowner’s artworks scattered throughout-- artworks, books, and items of designed furniture equally evoke that same sense of exhibition.

The arrangement of the public spaces creates a chain of movement on the one hand and spatial separation on the other, rendered by the square schema of the building- in this way there is an amplified sense of visiting the exhibition halls of a museum, divided into different segments, facing various directions as such, each one flooded by different lights and exchanging urban vistas.

The dark terrazzo floor further enhances the feeling of a unified museum space, inspired by grand divisions which blur the space’s separations and expose the entire design as the execution of freely created divisions constrained within an open space. In the same way, the entrance which is hidden by a large, floating metal separation, provides another expression of this design of separation.

The outer envelope of the building is characterized by a sequence of windows and exterior spaces facing a varied urban view. The view of the city becomes a part of the richness of the artistic details and constitutes a changing exhibit in and of itself, transforming with the hours of the day and seasons of the year.

In this way the complex spreads, breaks up, and distances itself from its nucleus, compressed and united from the inner spaces towards and in harmony with the urban environment. The art collection, items of furniture and lighting of the home’s owner creates an intimacy that leads out to an urban, global context.

הדו פלקס הממוקם במגדל יוקרה במרכז תל אביב, משתרע על פני שתי קומותיו העליונות של הבניין.

סכמת הדו פלקס פשוטה ומתארגנת סביב גרעין הבניין המאכלס בארבע טבעות עיקריות ; מעטפת הגרעין, מהלכי התנועה, חללי הפנים ומעטפת הבניין החיצונית.

מעטפת הגרעין  היא טבעת נפחית, המכילה בתוכה אזורי אחסון שונים, חלקם פתוחים וחלקם מוסתרים מאחורי חיפוי עץ וברזל מושחר - שני חומרים הלקוחים מעולמות נפרדים המשמשים יחד בעיצוב הפנים ליצירת הבחנה נפחית ופונקציונאלית המתקבלת גם מניתוקם הוויזואלי מרצפת הטראצו הכהה, באופן זה שלושת החומרים מדגישים את נקיונה העיצובי של הפעולה העיצובית ומפתחים תחביר וויזואלי הבנוי מניתוקים ומפגשים של זרויות.

 

העבודה בשלושה חומרים , מהדהדת את רוחם של עיצובי הפנים המודרנים של שנות ה-50 , בהם הפעולה האדריכלית שהדגישה את האיכות הפונקציונאלית של התכנון , יצרה וכיסתה בעת ובעונה אחת שלל חללים ונישות שהוסתרו מאחורי קירות מישוריים ונקיים. באופן זה - התקבלה תחושה של האחדה והוליסטיות של עיצוב הבית כולו אשר זלגה גם אל בחירת מערכות שלמות ותואמות של פריטי ריהוט ונגרות.

מעטפת הגרעין מייצרת בהיקפה תנועה מעגלית הנמשכת אל המפלס העליון באמצעות גרם מדרגות ברזל ומעניקה לחלל כולו תחושה של ביקור במוזיאון בו פזורים האוספים של בעלי הבית - חפצי אמנות, ספרים ופרטי ריהוט מעוצבים המשמשים יחד כתצוגה.

סידור החללים הציבוריים סביב גרעין הבניין, מייצר רצף תנועתי מחד והפרדה חללית מאידך המתקבלת מהסכמה הריבועית של הבניין - באופן זה מתעצמת התחושה של ביקור בחלל תצוגה מוזיאלי רציף המחולק למקטעים שונים , הפונים לכיוונים שונים ובעקבות כך - מוצפים כל אחד באור שונה ובנוף עירוני מתחלף.

לתחושת החלל האחוד והמוזאלי מוסיפה רצפת הטראצו הכהה , העשויה בחלוקות גדולות המטשטשות את ההפרדה החללית ומציגות את העיצוב כולו כפעולה של יצירת מחיצות חופשית מאילוצים בתוך חלל פתוח.

באופן דומה - אזור הכניסה שמוסתר באמצעות מחיצת ברזל נפחית ומרחפת המתפקדת כאח, משמשת אף היא כביטוי נוסף לפעולת הניתוק העיצובית.

מעטפת הבניין החיצונית מאופיינת בעיקר על ידי רצף החלונות וחללי החוץ הפונים אל הנוף האורבני והמגוון. העיר עצמה הופכת לחלק מעושר פרטי האמנות ומהווה תצוגה מתחלפת עצמאית, המשנה פניה לאורך שעות היום ועונות השנה.

באופן זה - סכמת הדו פלקס מתפשטת, מתפרקת ומתרחקת מהגרעין המרוכז , האחוד והדחוס דרך חללי הפנים ואל הסביבה העירונית ובהתאם לה , אוסף האמנות ופרטי הריהוט והתאורה של בעלי הבית עושה דרכו מן האינטימי, המידי והקרוב אל הקונטקסט התרבותי , הגלובאלי.